דלג לתוכן העמוד

חיים האוזר

חיים האוזר
סמל 

חיים האוזר

בן בת-שבע ושמואל
נפל ביום י"ג בחשון תשל"ד (08/11/1973)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי קריית שאול

סיפור חייו

חיים, בן בת-שבע ושמואל זכרונם לברכה, נולד ביום ז' באייר תר"ץ (5.5.1930), בעיר רוזבדוב שבפולין. הוא למד בבתי-ספר שונים בפולין וברוסיה ויחד עם זאת למד לימודי קודש בחדר. ילדותו של חיים עברה עליו בנדודים תמידיים מפחד רדיפות הנאצים. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי הפולני שבעיירת הולדתו אך עם פרוץ המלחמה גורשו חיים ומשפחתו, יחד עם שאר יהודי העיירה, לעיר לבוב בגאליציה המזרחית, שהייתה תחת שלטון רוסי. לאחר תקופה קצרה, כשגרמניה הנאצית הכריזה מלחמה גם על רוסיה, נשלחו כל פליטי הכיבוש הגרמני אל פנים הארץ, בקרבת ערבות הקרח של סיביר. חיים ניסה ללמוד בבתי-ספר רוסיים אך הנדודים התכופים, שנכפו על משפחתו ברחבי רוסיה עצמה, קטעו בכל פעם מחדש את נסיונותיו

ללמוד בצורה סדירה. לאחר שנסתיימה המלחמה שבה המשפחה לפולין. באותה התקופה חלה התעוררות גדולה בקרב ניצולי השואה ופעילות ענפה של תנועות נוער יהודיות מכל הזרמים, למען העלאתם ארצה של שרידי יהדות אירופה. חיים הצטרף לאחת מתנועת-נוער אלה ובשנת 1946 עזב עם משפחתו ויצא בדרכו לארץ-ישראל. הוא שהה כשנה בבולוניה ובשנת 1947 הגיע סוף סוף לארץ. בארץ החליט לנטוש את תנועת "המזרחי" שהיה חבר בה, ולעבור לתנועת "השומר הצעיר" יחד עם מספר חברים, שעלו יחד אתו מפולין. הוא עזב את הזרם הדתי והצטרף לקיבוץ "שער העמקים".

חיים לא הספיק לשהות בקיבוץ זמן-רב, ובמחצית אוגוסט 1948 נקרא לשרת בצה"ל, שהיה בראשית התארגנותו ועמד בפרץ כדי להדוף את צבאות הערבים שפלשו לארץ. חיים השתתף בקרבות רבים במלחמת השחרור ואך בנס יצא מהם ללא פגע. במהלך שירותו עבר קורס נהגים בחיל התותחנים ושירת כנהג-רכב גורר גם לאחר ששוחרר משירות סדיר.

לאחר שתמה המלחמה, וחיים שוחרר מצה"ל, החליט להקים לו בית בישראל. כיוון שהיה מעודו איש צנוע ומסתפק במועט, הצליח לאט-לאט לרכוש למשפחתו בית ולמלא אותו כל טוב. הוא היה בעל נאמן ואב מסור לילדיו - שני בנים ושתי בנות-תאומות שנולדו בשנת 1962. חיים השקיע את כל אונו ומרצו במשפחתו. את כל זמנו הפנוי בילה עם ילדיו, לקח אותם לטיולים או שיחק אתם במשחקים שונים. הוא נתקבל לעיריית בת-ים, לעבוד במחלקת המים, ולאחר שעשה חיל בעבודתו במשך שנים, הגיע לתפקיד מנהל-עבודה. חבריו לעבודה אהבו אותו בזכות פשטותו וצניעותו. גם כשמונה כמנהל המשיך להתייחס אליהם בחיבה ובדאגה. חבריו העריצו את מסירותו למשפחתו ואהבו לבוא אליו לביתו ולבלות ערב שקט בחיק המשפחה. חיים היה מאושר על שזכה להתקדם בעבודתו ועל שעלה בידו לפרנס את משפחתו בת שש הנפשות, בכבוד וברווחה. כנהג גורר תותחים השתתף בכל מלחמות ישראל; במלחמת "קדש" נמנה עם הכוחות שפרצו לסיני וגם במלחמת ששת הימים נלחם בגזרה הדרומית. במלחמה זו נפצע חיים ברגליו באופן קל ולאחר תקופת אשפוז קצרה בבית חולים החלים מפצעיו. הוא מילא את תפקידיו בנאמנות ובאחריות ומפקדיו היו מרוצים ממנו כחייל וכאדם. מעולם לא שמעו אותו מתלונן או מבקר, והוא השתדל תמיד לעשות כמיטב יכולתו. כמו בחיים האזרחיים, כך גם ביחידתו בצבא היה אהוב על חבריו לנשק וזכה לכבוד ולהערכה כנים. לאחר שנים של שירות בחיל התותחנים הועבר לחיל ההספקה, כנהג רכב כבד, שתפקידו להוביל ציוד, מזון ותחמושת לכוחות הלוחמים. במלחמת יום הכיפורים השתתף חיים בקרבות הבלימה בסיני ואחרי-כן בקרבות הפריצה אל מעבר לתעלת סואץ. במסירות ובאומץ לב נסע ימים ולילות ארוכים כדי להעביר ולספק תחמושת לכוחות המתקדמים. שלושה ימים בלבד לפני הפסקת האש, ב-19.10.1973, נפגעה המשאית שלו והוא נפצע קשה. שלושה שבועות נאבק על חייו בבית החולים אך ביום י"ג בחשון תשל"ד (8.11.1973) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שני בנים ושתי בנות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.

מקום מנוחתו

חיים האוזר
בן 43 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי קריית שאול
אזור: 1
חלקה: 12
שורה: 7
קבר: 12