דלג לתוכן העמוד

משה (מושיקו) דדון

משה (מושיקו) דדון
סמל 

משה (מושיקו) דדון

בן רחל וברוך
נפל ביום י"ח באייר תשמ"ח (04/05/1988)
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי לוד

סיפור חייו

בן רחל וברוך. נולד ביום ט' בניסן תשכ"ח (7.4.1968) בעיר לוד. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר 'הבנים' וסיימם בבית-הספר 'ביאליק'. מושיקו למד שנתיים בבית-הספר התיכון 'אורט' של התעשייה האווירית' והחל לעבוד במחלקה לטיסות ניסוי ב'תעשייה האווירית'. בחור צנוע ועדין נפש, פעיל מאוד בתחום החברתי. חובב ספורט היה, שיחק כדורגל במסגרת קבוצת הילדים והנוער של 'הפועל' לוד, שיחק טניס שולחן וראה בו אמנות בשל הריכוז הרב שנדרש לו.

מושיקו קשר קשרי אהבה אמיצים עם חברתו אתי והם התעתדו להינשא בתום שירותו הצבאי.

באמצע חודש מאי 1986 גויס משה לשירות חובה בצה"ל. הוא החל שירותו הצבאי במשמר הגבול, אך עקב פציעה ברגלו הועבר לשרת כמפ"ט בחיל הקשר.

ביום 2.2.1988 נפצע משה באורח קשה בתאונת-דרכים שאירעה במסגרת תפקידו והובהל לבית-החולים הדסה ללא הכרה. כשלושה חודשים לחמו הרופאים להצילו, אך ביום י"ח באייר תשמ"ח, ל"ג בעומר (5.5.1988) נפטר מושיקו מפצעיו. בן עשרים היה במותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בלוד. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות - סימה ומזל, וארבעה אחים - חיים, אלי, ישראל ויעקב. מושיקו הועלה לדרגת סמל לאחר מותו.

מקום מנוחתו

משה (מושיקו) דדון
בן 20 בנופלו
מקום מנוחתו בית העלמין הצבאי לוד
חלקה: 1
שורה: 3
קבר: 11