המסע לפולין

מכתב להורי התלמידים מאת הרב דוד סתיו


שלום לכם הורים יקרים,

אני מתרגש מאד להצטרף למסע של ילדיכם בפולין. למרות הקור המקפיא של נובמבר ביערות פולין, ולמרות שזו לא פעם שניה או שלישית, מרגש כל כך להיות עם הילדים שלכם, נכדים ונינים ליהדות שכמעט הושמדה כליל במחנות ההשמדה, ולחוות איתם את המסע ההיסטורי החשוב כל כך לעיצוב זהותם. זה מסע של שאלות רבות לילדים ולמורים, למדריכים ולרבנים, לכל אדם. זוהי זכות גדולה לראות את הילדים שואלים ומקשים, מתעניינים ומבררים, ברגישות ובבגרות. אני שמח מאד להיות איתם שם ברגעים האלו, לשיר איתם, לשאול איתם, ולפעמים ,כן, גם לבכות איתם. לכולנו שאלות שצפות מדי פעם על חורבן יהדות אירופה. לילדינו זו הזדמנות ראשונה להיכנס לעולם ששבו אנחנו לומדים לשאול בלי בהכרח לצפות לקבל תשובה. נעסוק בשאלות של מוסר ואנושיות, על יהודים ואנטישמיות, על חסידי אומות עולם ועל אלה ששיתפו פעולה. כזה הוא עולמנו ונעסוק בכך ללא מורא. נבקש להטמיע בתוכנו את הכלל "חביב אדם שנברא בצלם" שמחייב יחס בסיסי של כבוד לכל אדם ללא הבדל מוצא גזע ודת. מהי תרומתי הצנועה למסע? לפני הכל חשוב לציין כי לרשות התלמידים עומד צוות מסור ונפלא של מדריכי יד ושם, מורים ומנהלת המקדישים את כל כוחותיהם למען התלמידים ועושים זאת בהצלחה רבה. בכל מקום בו אוכל לחלוק עם הנערים ספורים פחות מוכרים, חלקם אישיים על משפחת אבי שנרצחה סמוך ללובלין, אעשה זאת, בכל מקום בו אוכל לחלוק דילמות מוסריות שכדאי להפנות אליהם תשומת לב אשתדל לתרום במקומות בעלי משמעות יהודית בולטת כמו בתי קברות, בתי כנסת וכדומה, אסב את תשומת הלב למידע הנחוץ כדי להבין את מה שרואים. את קבלת השבת נחגוג בביקור באחד מבתי הכנסת בקראקוב ואת הסעודה שלאחריה נפתח בקידוש ושירי שבת מגוונים לפי טעמם של התלמידים. לפעמים נדמה לנו, ההורים, כי ילדינו ציניים, מחוספסים וחסרי יכולת להביע רגשות. בפולין אנחנו מגלים כמה עמוקים, נבונים ורגישים הם הילדים שגדלים בבתיכם. מאמין ומקווה שמסענו זה יחזיר אותנו לארץ ,מחוייבים למוסריותנו, גאים ביהדותנו, מבקשים לתרום עוד יותר למדינתנו, חשים אחריות לתקון כל עוולה בה אנו פוגשים. אני מודה למחנכים ולמנהלת, לראש המועצה והנהלתה על האמון שניתן לי ללוות מסע זה במשך שנים רבות ומקווה שמשימת הקודש תצלח בידי.

אוהבכם מאד

דוד סתיו