אירועי הזיכרון בשהם נפתחו בטקס מרגש לציון יום הזכרון לשואה ולגבורה.

שישה שורדי שואה, מלווים בבני הדור השלישי, הדליקו משואות זכרון, והטקס כלל גם קטעי שירה וקריאה, אשר התמקדו בילדים בתקופת המלחמה. 


ראש המועצה, איתן פטיגרו, סיפר בטקס את סיפורו של סביו, יעקב, אשר נלחם במלחמת העולם במסגרת הצבא הפולני והצבא האדום, נפצע פעמיים ואיבד את כל משפחתו. הוא נישא בשנית, עלה לארץ ושכל את בנו, איתן-אלכסנדר, במלחמת יום הכיפורים: "סבא שלי, אני מספר את סיפור חייך, וגאה להיות נכדך. בחייך ציווית לנו את הדרך, ציווית לנו את החיים. הלוואי והייתי יכול לספר לך סבא, שתלאותיו של העם היהודי תמו. האנטישמיות עדיין זוקפת ראשה המכוער. אנחנו כאן נמשיך להאבק את המאבק שלכם, גיבורי השואה, את המאבק של העם היהודי. כדי למלא את צוואתכם, נלחם שכל יהודי יוכל ללכת בראש מורם, בכל מקום בעולם, ולהבטיח את המשך קיומה של מדינתו החזקה של העם היהודי".

משואה ראשונה הדליק חיים פלדמר מלווה בנכדיו יהב גלעד ומשה מזרחי . פלדמר היה בן שלוש שהמלחמה החלה להיות מורגשת בסלובקיה, בעיירה ז'בוקרקי. במהלך המלחמה התחבאו בביתם של גויים, שקיבלו לאחר המלחמה את אות חסידי אומות העולם. הוא נישא לאסתר וזכה להקים משפחה אוהבת, הם חובקים 3 בנות, 12 נכדים ו-2 נינים. 

משואה שנייה השיאה עמליה יפה, מלווה בבתה מלכה, נכדתה ליאור והנינה ליה. יפה נולדה באתונה בשנת 1939. בהנחיית הרבנים, ברחו יהודי אתונה, ובהם גם בני משפחה. הם עברו מכפר לכפר והסתתרו, ולבסוף גרו ביחד עם האם בבית יתומים. בשנת 1948 עלו לארץ. בעלה, לו נישאה בארץ, ברח גם הוא מאתונה לפני המלחמה. הם הורים ל-3 בנות, 7 נכדים ו-4 נינים.

נפתלי שנער הדליק את המשואה השלישית, מלווה בנכדו, ניצן שטרנטל. הוא נולד בשנת 1934 בבריסל, בלגיה. במהלך המלחמה הוסתר במנזר, בו למדו ילדים נוצרים עם לקויות למידה. בתחילה ביקר בסופי שבוע את הוריו, עד שאב המנזר הודיע לו שהוריו נעצרו בידי הנאצים. לאחר המלחמה הועבר למנזר אחר ולאחר מכן בהיותו בבית יתומים, התאחד עם אמו. השניים עלו לארץ בשנת 1949 והתגוררו בירושלים. הוא נישא לחיה, ז"ל, ויש להם שתי בנות ו-9 נכדים. לבקשת נפתלי, המנזר והעומד בראשו קיבלו את אות חסידי אומות העולם.

שלמה סאמט ונכדיו, עומר ויובל, השיאו את המשואה הרביעית. סאמט נולד בעיירה סצו'בצ'ה בסלובקיה. בתחילת המלחמה הועבר על ידי הוריו לסבא בהונגריה. בשלב מאוחר יותר נאסר והצליח לברוח להרי הטטרה. אביו נספה בשואה ואמו שרדה את מחנה המוות. הוא נתקל במקרה באמו, מסתובבת בעיירה באושהורוד. בריצתו אליה, כמעט ונדרס על ידי חשמלית. מגיל 7 ועד 14 הסתובב לבד, עבר ברחבי אירופה ושרד. משתתף קבוע בפעילויות זכרון בסלון כדי לשמר את זכר השואה.

משואה חמישית הדליקה איירין לבקוביץ מלווה בנכדה הבכור, ירדן טויב. היא נולדה בוורשה והיתה תינוקת בפרוץ המלחמה. אמה, הלנה, הבריחה את שתיהן דרך תעלות הביוב מהגטו. הן נדדו במשך כל שנות המלחמה והסתתרו בבתי גויים, בהם עבדה אימה במשק בית. השתיים שהו לבסוף בבית יתומים, שם מתה האם מתשישות. איירין אומצה על ידי קרובי משפחה מפרו. במסגרת לימודיה באוניברסיטה הגיעה לישראל, התאהבה ונשארה בארץ. כשפרשה לגמלאות מהאוניברסיטה העברית, חזרה לפרו, ממנה שבה לאחרונה כדי להתגורר בדיור מוגן סמוך לשוהם – לילדיה ונכדיה. לאיירין 2 ילדים ו-7 נכדים.

את המשואה השישית הדליקה טוניקה סלומון מלווה בנכדותיה דנה וירדן. היא נולדה בעיירה יאסי ברומניה בשנת 1935. כילדה הוסתרה בבוידעם ביחד עם נשות המשפחה. כל הגברים נלקחו לרכבות המוות. אביה הצליח להנצל והוא עבד כתופר. לאחר המלחמה שב הביתה. היא רואה בחייה בישראל ניצחון שלה ושל אביה. לטוניקה שני בנים.

את הטקס הפיקה החברה העירונית חמש, בשיתוף מועצת שוהם. בטקס השתתפו מקהלת הגמלאים, שוהם ביט, בימות 2000  והנחה אותו חבר המועצה, יוחנן תורג'מן. במאי: ארי אסנר. ניהול מוסיקלי: שולי קורן. מנצחת מקהלה: ריקי שולצינר.

גלריית תמונות מהאירוע - הקש לצפייה

תמונה של מדליקי משואות

תמונה של מדליקי משואות

תמונה של מדליקי משואות

תמונה של מדליקי משואות

תמונה של מדליקי משואות

תמונה של מדליקי משואות